הפרעת קשב וריכוז - מיתוס לעומת מציאות:

​

במהלך השנים האחרונות המושג 'הפרעת קשב וריכוז' (או ADHD/ADD) הפך לנושא מרכזי ובולט באמצעי התקשורת, בבתי הספר ובשיחות חולין. 'תעשיית' האבחוניים וההקלות החלה לצבור תאוצה ונדמה כי כיום כמעט כל ילד שני מאובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז, וכפועל יוצא, מטופל ב"ריטלין" וזוכה להקלות שונות בבית הספר. עם זאת, חשוב לדעת כי העובדה שאדם מתמודד עם קשיים בקשב או בריכוז אינה, כשלעצמה, מעידה על קיומה של הפרעה ועשויה לנבוע מגורמים שונים כגון מצוקה רגשית (לדוגמא: דיכאון או חרדה), בעייה רפואית (כגון לקות בראייה או בשמיעה) או תנאים סביבתיים (לדוגמא: סביבת למידה לא נוחה, מורה המדברת באופן לא ברור).

באופן תואם, מחקרים מראים כי רק כ-% 5-8 מן האוכלוסייה אכן עומדים בקריטריונים הדרושים לאבחנת הפרעת קשב וריכוז.

​

אם כן, מהי הפרעת קשב וריכוז ? 

​

הפרעת קשב וריכוז הנה בראש ובראשונה לקות במנגוני הויסות של הנפש והגוף הנובעת, ככל הנראה, ממקור נוירולוגי. פירוש הדבר הוא כי אצל אנשים הסובלים מן ההפרעה האזורים במוח האחראים על היכולת לסנן תחושות ומחשבות, וכן, לווסת התנהגות ורגשות, פועלים באופן פחות יעיל ועקבי מאשר אצל רוב האנשים. מכיוון שכך, הקשיים הנובעים מההפרעה אמורים להופיע בגילאים מוקדמים ולכל המאוחר לפני גיל 12. בגיל 4 ניתן כבר לרוב לזהות סימפטומים בודדים בבירור, אולם נמצא כי קיים קשר (לא מחייב) בין עיכובים קלים בהתפתחות כישורי השפה, היכולות המוטוריות והיכולות הבינאישיות לבין אבחון של הפרעות קשב וריכוז בשלב מאוחר יותר. 

 

קשיים אלו עשויים להתבטא בשני מישורים: 

1. 1. קשיי קשב וריכוז - לדוגמא: תשומת לב נמוכה לפרטים, קושי בשימור קשב ונטייה למוסחות במהלך פעילות או שיחה, נטייה להראות 'חולמניים', קושי בהשלמת מטלות וחובות, נטייה לאבד חפצים ולשכוח לבצע משימות, נטייה ל'בלאגניסטיות', נטייה להמנע ממטלות הדורשות קשב ממושך (כגון לימודים או שיעורי בית). 

2. 2. היפראקטיביות ואימפולסיביות - לדוגמא: קושי 'לשבת בשקט' בכיסא, נטייה לקום מן הכיסא במצבים בהם ישנה דרישה לשבת, נטייה לרוץ או לטפס על דברים במצבים בהם הדבר אינו הולם, קושי לשמור על שקט במצבים בהם הם נדרשים לכך, נטייה מופרזת ל'דברנות', קושי לדחות סיפוק או לחכות בתור, נטייה להשיב לשאלות לפני שהוקראו במלואן ונטייה להפריע לאחרים (לדוגמא: להתפרץ לשיחות או לפעילויות, להשתמש בחפצים של אחרים ללא רשות).   

​

כאשר ניתן לזהות את קיומם של 6 סימפטומים או יותר מהקטגוריה הראשונה המופיעים לאורך זמן (לפחות חצי שנה) ובסיטואציות שונות (לדוגמא: גם בבית הספר וגם בבית) ברמה הגורמת לפגיעה בתפקוד (לדוגמא: לקשיים חברתיים או לימודיים) ניתן לשער על קיומה של הפרעת קשב וריכוז (ADD). 

כאשר ניתן, בנוסף לכך, לזהות את קיומים של 6 סיפמטומים או יותר מהקטגוריה השנייה, ניתן לשער על קיומה של הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות (ADHD). 

 

בכל מקרה, הגורמים המוסמכים לבצע אבחנה רשמית של הפרעת קשב וריכוז הינם נוירולוגים ופסיכיאטרים, אשר הינם גם הגורמים המוסמכים למתן טיפול תרופתי תואם (לדוגמא: ריטלין, קונצרטה, אדרל). 

הגורמים המוסמכים לבחינת השפעת הלקות על התפקוד הלימודי, החברתי והרגשי ולמתן הקלות בבית הספר הינם פסיכולוגים אשר עברו הכשרה בתחום ומאבחנים דידקטיים (רק לחלק הלימודי). 

 

אבל מה זה בתכל'ס ?

אנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז נמצאים בחוויה כמעט מתמדת של 'הצפה' חושית ורגשית. בהיעדר יכולת תקינה לסנן קולות, מראות, ריחות ותחושות גופניות הם עלולים לעתים קרובות להרגיש 'מותקפים' על ידי הסביבה כאשר הם נמצאים בסביבה מורכבת או עמוסת גירויים. כך, לדוגמא: ילד הסובל מ-ADD היושב בכיתה ונדרש להקשיב לדברי המורה עלול להתקשות בכך מאוד מאחר שאינו מסוגל שלא לשים לב באותה העת גם לציור התלוי על הקיר, לילד אחר המחטט בקלמרו, ולמחשבות על מה שאכל לארוחת הבוקר. באופן דומה, אותו הילד עשוי להתקשות מאוד להירדם במידה שחדרו אינו חשוך ושקט לחלוטין, התווית של חולצתו נוגעת בעורפו או שהטמפרטורה בחדר אינה מדויקת. 

יכולת קשבית תקינה הינה תנאי בסיסי ליכולת לזכור דברים שאנו אמורים לעשות, לפעול באורח מאורגן ולתכנן את מעשינו תוך חשיבה קדימה. אדם המוסח תמידית מכל דבר קטן בסביבתו עלול שלא לשים לב לדברים הנאמרים לו ולהפנימם ולהתקשות בשמירה על קו מחשבה עקבי או על התנהגות שיטתית ומוכוונת משימה. לכן, הוריו של נער הסובל מ-ADD  עשויים למצוא עצמם שוב ושוב מתוסכלים, כועסים וחסרי אונים כאשר בנם שכח שעליו להוציא את הכלב לטיול (למרות שרק לפני שניה הזכירו לו), הותיר אחריו שובל של בלאגן ולכלוך לאחר שבסך הכל הכין לעצמו חביתה או זנח באמצע את שיעורי הבית ללא סיבה נראית לעין. 

אנשים, ובעיקר ילדים, הסובלים מ-ADD עשויים להחוות לעתים על ידי סביבתם כמניפולטיביים או אינטרסנטיים. זאת, מכיוון שלעתים נראה שקשיי הקשב והריכוז מופיעים רק במצבים בהם הם נדרשים לפעילות 'לא מהנה' כגון ביצוע מטלות או למידה של מקצועות 'אפרוריים', אולם נראה כי אינם מתקשים כלל להתרכז בביצוע פעילויות 'מהנות' כגון משחק במחשב, צפייה בטלוויזיה, האזנה למוזיקה או פעילות ספורטיבית. בהקשר זה, חשוב לציין כי הפרעת הקשב לא פשוט 'נעלמת' במצבים בהם הדבר 'משתלם' לאדם, אלא שרמת עניין גבוהה, הנאה וגירויים עוצמתיים מסייעים לו מאוד בשימור רמת הקשב והריכוז גבוהה ביחס למצבים בהם אלו לא קיימים.   

​

כאשר ללקות הקשבית נוספת גם נטייה להיפראקטיביות ולאימפולסיביות (ADHD) המצב עשוי להפוך אף מורכב יותר. אנשים היפראקטיבים מתאפיינים בדחף עז ומתמשך להיות כל הזמן בעשייה ובתנועה. בפרט, הם נעדרים ביכולת בסיסית וחשובה ביותר - היכולת להתאפק. כך, במצבים רבים, ובמיוחד בסיטואציות בהן הם נדרשים להיות במצב סטטי, כלומר - להמתין ולהמנע מדיבור, תנועה או ביצוע פעולה - הם צפויים לחוות קושי רב (המלווה לעתים קרובות גם בתחושה פיזית לא נעימה) - ולכן עלולים לנהוג באופן הפוך מהמצופה (לדוגמא: להתרוצץ, לדבר או לגעת בחפץ כלשהו כאשר הדבר אסור). כמו כן, בשל הנטייה 'לרוץ קדימה' ו'לשלוף מהמותן', המתמודדים עם ADHD עלולים לקבל החלטות באופן נמהר, ומבלי לעצור ולבחון את כלל השיקולים בהם יש להתחשב. כך, לדוגמא, ילד היפראקטיבי עשוי לשלוח יד חשופה לסיר בעודו מתבשל על הגז מכיוון ש'מתחשקת לו קציצה' מבלי לקחת בחשבון את האפשרות שעלול להכוות. 

 

הפרעת קשב וריכוז ומצוקה רגשית

אנשים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז נמצאים בסיכון גבוה ביחס לאוכלוסייה הכללית לדיכאון, חרדה, קשיים חברתיים ווקשיי התנהגות. הסיבה לכך נעוצה הן במאפייני ההפרעה עצמה, ובראשם - קושי משמעותי בויסות רגשות והתנהגות, והן בתגובת הסביבה להתנהגותם, אשר עשויה להחוות לעתים קרובות כקשה להכלה. 

אדם הסובל מהפרעת קשב וריכוז, ובייחוד כאשר לזו נלווים מרכיבים של היפראקטיביות ואימפולסיביות (ADHD) נוטה להתנהג, לדבר, ולחוות את רגשותיו בקצב מהיר ובעוצמות קיצוניות.  כך הוא עלול להתקשות בהשתלבות חברתית מאחר ומתקשה להבין כהלכה כללים של משחק (דבר הדורש קשב וריכוז), מרבה להתפרץ לשיחות של אחרים, נוטה לכעוס מהר ולהגיב באימפולסיביות למעשים או מילים של אחרים או מתקשה לשלוט בכוחו בעת משחק משותף. חוויות מסוג זה עלולות להוביל לפגיעה משמעותית בחווית הערך העצמי והמסוגלות של אותו אדם ולגרום לו לחוש 'מגושם חברתית'. לכך, עשויה להתלוות תחושת חוסר אונים הנובעת מהפער בין רצון להשתייך ולהיות אהוב לבין קושי משמעותי לעמוד בפועל בדרישות הסביבה באופן שיתרום לשיפור במצבו החברתי. 

גם הסביבה, ובייחוד ההורים, עשויים לחוות מצוקה רגשית משמעותית הנובעת ממאפייני הפרעת הקשב והריכוז. במקרים רבים הורים לילדים הסובלים מ-ADHD עשויים לחוות חוסר אונים, כעס וחרדה סביב חוסר היכולת של הילד לעמוד במה שהם דורשים ממנו  והתחושה כי "לא משנה כמה פעמים אני אגיד לו, הוא פשוט לא לומד !". לעתים קרובות, הדבר כרוך גם בתחושת אשמה אשר אינה בהכרח מבוססת  בדבר היותם הורים 'לא מספיק טובים' או על כך ש'הורישו' לילד את ההפרעה. 

 

טיפול פסיכולוגי - אם בגישה דינאמית, קוגניטיבית-התנהגותית או אינטגרטיבית - עשוי לסייע בהפחתת המצוקה הרגשית הנלווית להפרעה ובאימוץ דפוסי התנהגות והתמודדות יעילים יותר הן לאדם ההתמודד עם ההפרעה והן לסביבתו (הורים, מורים). 

 

1 American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders: DSM-5. Washington, D.C: American Psychiatric Association.