מהו טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) ?
ההנחה הבסיסית העומדת מאחורי הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית היא כי קיים קשר הדדי והדוק בין האופן בו אנחנו מתנהגים, חושבים ומרגישים. בהתאם להנחה זו, מצוקה רגשית (לדוגמא: דיכאון או חרדה) עשויה לנבוע מהתקבעות של דפוסי חשיבה בלתי רציונאליים (לדוגמא: מתן משקל יתר לאירועים שליליים והערכת חסר של האפשרות להתרחשות חיובית) או של דפוסי התנהגות בלתי-מסתגלים (לדוגמא: הימנעות מביצוע פעילויות שעשויות להיות מהנות). באופן תואם, תהליך הריפוי וההחלמה מבוסס על איתור דפוסי חשיבה והתנהגות הגורמים למצוקה ומשמרים אותה והחלפתם, בהדרגה, בדפוסים יעילים יותר.
מוקד הטיפול הוא בהווה ובתהליכים מודעים, ופחות בעבר או בתהליכים לא מודעים: "כיצד אני מרגיש/חושב עכשיו ?" "מה אני עושה כשקורה לי X ?".
על אף כי התפיסה הרווחת היא כי טיפול קוגניטיבי התנהגותי הינו קצר מועד, אורך הטיפול משתנה ותלוי בגורמים רבים, ביניהם אופי המצוקה הרגשית, רמת המצוקה ומצבו הרגשי הכללי של הפונה.
גם בגישה זו, כמו בגישה הפסיכו-דינאמית, הטיפול מבוסס בעיקרו על שיחה וקשר אישי בין המטפל למטופל. עם זאת, במרבית המקרים תכנית הטיפול מערבת גם למידה של כלים מעשיים להתמודדות עם המצוקה (לדוגמא: הרפיה ודמיון מודרך) וכן מטלות שונות אותן המטופל נדרש לבצע בבית, בין הפגישות. בשל כך, הטיפול בגישה זו אינו מתאים לכל אחד ולכל סוג של קושי רגשי.
באילו מקרים טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עשוי להתאים ולספק מענה יעיל ?
-
כאשר האדם מכיר בכך שסובל מקושי רגשי ומביע רצון לטפל בקושי זה.
-
כאשר הקושי הרגשי ניתן להגדרה ממשית, לתצפית ולמדידה (כלומר, הקושי מתבטא בסימפטומים ברורים כגון: המנעות מביצוע פעולות המעוררות חרדה, מחשבות טורדניות או ירידה בחשק לבצע פעולות שנחוו בעבר כמהנות).
-
כאשר האדם מוכן לשתף פעולה עם ביצוע מטלות אשר דורשות לרוב מאמץ רב, והתמודדות רגשית מורכבת.
באילו מקרים טיפול קוגניטיבי התנהגותי אינו מתאים ?
-
כאשר האדם אינו מעיד על מצוקה או על צורך בטיפול פסיכולוגי.
-
כאשר לא ניתן להגדיר את הקושי הרגשי ולתארו כסימפטומים הניתנים למדידה (לדוגמא: חוויה כללית של בדידות או חוסר משמעות בחיים).
-
כאשר האדם אינו מעוניין לשתף פעולה עם ביצוע מטלות במסגרת הטיפול, או חסר במשאבים רגשיים מספקים הנדרשים לביצוען.
-
כאשר האדם אינו מכיר בכך שסובל מקושי רגשי ומביע רצון לטפל בקושי זה.