הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)

אירוע טראומטי הנו כל מצב בו הנפש מתקשה להכיל ולהתמודד עם המתרחש ונכנסת למעין מצב של "עומס יתר". ישנו מגוון רחב של אירועים בעלי פוטנציאל טראומטי, החל ממצבים של סכנת חיים מיידית (לדוגמא: פיגועי טרור, מצבי קרב, תאונות דרכים, אלימות פיזית), דרך מצבים של פגיעה קיצונית בגבולות ובתחושת האוטונומיה של האדם (לדוגמא: פגיעה מינית, התעללות רגשית, מצבי כליאה ושבי) וכלה במצבים של כאב בינאישי בלתי נסבל (לדוגמא: אובדן ונטישה של אדם קרוב, בגידה). 

במציאות בה אנו חיים, רובנו המכריע נחשף במהלך חייו לאירועים ולהתרחשויות אותם ניתן להגדיר כ"טראומטיים" - מי אם באופן נקודתי ו/או חד-פעמים, ומי אם באופן חוזר ומתמשך. עם זאת, בעוד מרבית הבני האדם יפתחו שונות של חרדה ומצוקה נפשית שימשכו עד כחודש לאחר האירוע, כ-8% מהאוכלוסיה ימשיכו לחוות תסמינים אלו למשך תקופה ארוכה יותר, לעתים באופן כרוני. 

דחק פוסט-טראומטית (PTSD) - תגובה חרדתית למצב מאיים, קטסטרופאלי וחריג (לדוגמא: מצב מלחמה, אונס, פיגוע טרור) אשר באה לידי ביטוי במישורים הבאים: עיסוק חוזר ובלתי נשלט בתכנים הקשורים לאירוע (מחשבות, חלומות, הבזקי זיכרון) ניסיון להמנע כפי האפשר ממצבים העלולים להזכיר את האירוע (לדוגמא: המנעות מנסיעה באוטובוסים, המנעות מיציאה מהבית בשעות החשיכה, ניתוק רגשי, צמצום הפעילות החברתית) ועוררות מוגברת (לדוגמא: חוויה של דריכות, נטייה לבהלה כתוצאה מקולות רמים, נטייה לעצבנות). 

 

טיפול בהפרעות חרדה: 

אנשים רבים חיים עם חרדה שנים רבות מבלי לטפל בה. אצל חלקם, הדבר נובע מתחושה שהטיפול בחרדה עשוי להיות קשה וכואב מן החיים בצל החרדה, אצל אחרים מתוך אמונה כי החרדה כה טבועה באישיותם שלא ניתן לטפלה ("ככה אני, ואין מה לעשות") או מתוך אי-ידיעה שהתחושות המשתקות איתן הם מתמודדים נקראות 'חרדה' ושמדובר בדבר בר-טיפול. 

 

מרבית האנשים מגיעים לטפל בחרדה בשל חווית מצוקה הנלווית הן לתסמיני החרדה כשלעצמם (מחשבות, תחושות גופניות ורגשות) והן לתסמינים משניים הנובעים מהם (לדוגמא: נדודי שינה, המנעות מפעילויות העלולות לכלול את המצב המאיים, קשיי ריכוז). עם זאת, במקרים רבים הסביבה היא זו המעודדת את האדם לפנות לטיפול, וזאת מכיוון שלעתים קרובות אנשים חרדים נוטים לאמץ דפוסי התנהגות נוקשים מתוך שאיפה להפחית את החרדה (לדוגמא: ילד אשר מאמין כי אם אמו לא תקרא לו 10 סיפורים כל יום לפני השינה עלול לקרות לה משהו רע), דבר אשר עלול להוביל למצוקה גם בקרב האנשים הסובבים אותם (במקרה של דוגמא זו: האם).  

 

הגישה הרווחת כיום לטיפול בהפרעות חרדה הנה שילוב בין טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית-התנהגותית או אינטגרטיבית לבין טיפול תרופתי נוגד-חרדה. 

 

 

1  ארגון הבריאות העולמי (1996). הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי (איגוד הפסיכיאטריה בישראלי ומשרד הבריאות (עורכים)): ICD-10. תל אביב: הוצאת דיונון.  

 

2 American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders: DSM-5. Washington, D.C: American Psychiatric Association.