רגע אחד קטן לפני שאתם קוראים את ההמשך  

 

במידה ועברתם אירוע קשה ומטלטל ובעקבותיו אתם מרגישים שהשתניתם - שהאירוע 'רודף' אתכם במחשבות ובחלומות, שמתחשק לכם להסתגר בבית ולא לראות אף אחד, שהרבה דברים מרגישים פתאום מסוכנים ומפחידים, שאתם חייבים להמצא כל הזמן בעשייה מתמדת ומפחדים להניח ראש  וללכת לישון, או שיש לכם התפרצויות זעם בלתי מוסברות - יתכן שאתם מתמודדים עם PTSD. 

​

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)​

​​

אירוע טראומטי הנו כל מצב בו הנפש מתקשה להכיל ולהתמודד עם המתרחש ונכנסת למעין מצב של 'עומס יתר'.

​​

ישנו מגוון רחב של אירועים בעלי פוטנציאל טראומטי, כגון:

• מצבים של סכנת חיים מיידית (לדוגמא: פיגועי טרור, מצבי קרב, תאונות דרכים, אלימות פיזית). 

• מצבים של פגיעה קיצונית בגבולות ובתחושת האוטונומיה של האדם (לדוגמא: פגיעה מינית, התעללות רגשית, מצבי כליאה ושבי).

• מצבים של כאב בינאישי בלתי נסבל (לדוגמא: אובדן ונטישה של אדם קרוב, בגידה). 

​

במציאות בה אנו חיים, רובנו המכריע נחשף במהלך חייו לאירועים ולהתרחשויות אותם ניתן להגדיר כטראומטיים - בין אם באופן נקודתי וחד-פעמי, ובין אם באופן חוזר ומתמשך. עם זאת, בעוד מרבית הבני האדם יפתחו שונות של חרדה ומצוקה נפשית שימשכו עד כחודש לאחר האירוע, כ-8% מהאוכלוסיה ימשיכו לחוות תסמינים אלו למשך תקופה ארוכה יותר, לעתים באופן כרוני. 

 

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) היא תגובה חרדתית למצב מאיים, קטסטרופאלי וחריג (לדוגמא: מצב מלחמה, אונס, פיגוע טרור) אשר באה לידי ביטוי במישורים הבאים:

• עיסוק חוזר ובלתי נשלט בתכנים הקשורים לאירוע (מחשבות, חלומות, הבזקי זיכרון).

• ניסיון להמנע כפי האפשר ממצבים העלולים להזכיר את האירוע (לדוגמא: המנעות מנסיעה באוטובוסים, המנעות מיציאה מהבית בשעות החשיכה, ניתוק רגשי, צמצום הפעילות החברתית).

• שינויים ברגש ובחשיבה (דוג': נטייה לחרדה ולדכדוך, שינויים באמונות שלנו לגבי עצמנו, לגבי העולם ולגבי אחרים).

• עוררות מוגברת (לדוגמא: חוויה של דריכות, נטייה לבהלה כתוצאה מקולות רמים, נטייה לעצבנות).​

​

טיפול בהפרעה פוסט טראומה: 

​​​

הטיפול בהפרעה פוסט טראומטית כולל לרוב מספר מרכיבים עיקריים: 

1. הקניית משאבים (חיזוק תחושת ביטחון ושליטה) - בשלב זה, מתמקדים בהפחתת מצוקה ובביסוס תחושת יציבות רגשית. לומדים כלים להרגעה, לוויסות רגשי ולהתמודדות עם מצבים מעוררי סטרס. המטרה היא ליצור בסיס רגשי בטוח שממנו ניתן להתקרב לזיכרונות הקשים מבלי להיות מוצפים.

2. חשיפה לתוכן הטראומטי - בעזרת שיח מונחה, מתקרבים בהדרגה לחוויות הטראומטיות – זיכרונות, תחושות, תמונות.
   החשיפה נועדה להפחית את תחושת הפחד ביחס למגע עם התכנים הטראומטיים ולהשיב תחושת ביטחון ושליטה מול מה שבעבר נחווה כמאיים וחודרני. 

3. עיבוד של החוויה הטראומטית - כאן מתבוננים באופן עמוק ומשמעותי במה שקרה – לא רק כדי "לספר את הסיפור", אלא כדי להבין כיצד האירוע השפיע על תפיסות העצמי, על יחסים עם אחרים, ועל תחושת הערך. בטיפול נוצר מקום להחזיק כאב, אשמה או בושה – ולבנות סיפור אישי חדש שמכיל גם את הפצע, כאירוע משמעותי שקרה בעבר, ושניתן למצוא דרך להמשיך ולחיות גם לאחריו.  

​